
שמי סילבנה קואלו, אני ברזילאית, בת 48, וזה תענוג אמיתי לספר לכם מעט על המסע שלי בחיפוש אחר אמנות.
בשנת 2005 הגעתי לישראל כדי לחוות אהבה גדולה, ומאז בניתי משפחה יפה, קריירה מבטיחה כמהנדסת, יצרתי הרבה חברים, ומעל הכל, ידעתי מה זה אומר להיות אהובה באמת.
אבל עם כל זה בידיי, בעיצומה של הקורונה, נבלעתי בדיכאון, עצב בלתי מוסבר, כל מה שעיניי ראו היו פחד, ייאוש וחושך והפתרון היה פשוט לא להיות, או יותר טוב, מי יודע, להיוולד מחדש. כדי להשיג זאת, עזבתי את הקריירה והחברים שלי מאחור, התמקדתי בעצמי, במשפחתי והתחלתי להמציא את עצמי מחדש, לעשות דברים שמעולם לא עשיתי קודם לכן ואחד מהם היה ציור.
אני מאמינה שאני שואבת השראה ממה שלא ניתן לראות, מאנרגיה וממחשבותיי שלי ושלכם שמשתחררות בחופשיות באוויר, טהורות כמו תווים מוזיקליים.
בתערוכת :"כוריאוגרפיה של צבע" הציגה סילבנה 2 מיצירותיה :"Moment of joy" , "Embracing the darkness"






