אמנית ואוצרת מקיבוץ דליה. כיהנתי במשך 20 שנה כמנהלת מרכז אמנויות ואוצרת הגלריה לשלום בגבעת חביבה, ולאורך כל השנים המשכתי לצייר ולרשום, כלי לביטוי אמנותי.
בשנים האחרונות המצע בו אני יוצרת הוא לוח ברזל. לכאורה, זהו חומר חזק ועמיד, אך בעיני הברזל מחבר בין אדמה, תקופות חיים ואמנות. נוכחות החלודה משקפת זמן, התפוררות, פריחה וזרימה. לחלודה חיים משל עצמה. יוצרת התבוננות, תחושה, מקום, מציאות הנאגרת בזיכרון, רצון לעורר שאלות בין נרטיב או רעיון ביטוי סוג מסוים של המחשה ויזואלית של הפחד. הפיוט נמצא כשמתבוננים בברזל, היוצר תנועות המשקפות את המקום ואת חלוף הזמן. אריסטו אמר – תופעות המתגלות לנגד עינינו ניתנות לידיעה בתהליך אשר נקרא יצירת מושגים אשר אנו מסדרים במבנה היררכי. אדם עשוי ברזל, נוצץ וגם חלוד, השינויים נובעים ממהות האין והיש ונבראים מתוך החוויות האישיות ומהשתלשלות הזמן והמקום.
זה הרעיון שאני מנסה לבטא שהמפגש בין אדמה, מקום (או יצורים חיים) וזמן המתקיים בעת ובעונה אחת, ביחסי הגומלין בעולם התודעתי. החלודה אותה אני יוצרת על לוחות הברזל ( מגע בין ברזל ומים), היא רכה יותר, בעלת צפיפות נמוכה יותר וכתוצאה מכך נוטה לפרק ולהתפרק מהקיים ולהתקלף ממנו, תוך חשיפת שכבה חדשה ששוב חשופה לחמצן ולמים.
מים וברזל שני מושגים מוחשיים. "ברזל כבד יותר ממים" .
אינדוקציה – (ברזל בדם) פעילות עצבית שבה מועברים מאברי בחישה אל המוח.
למעשה החלודה היא נקודת התורפה עבורי, האם חלודה היא כישלון? עבורי הוא אמצעי ביטוי משמעותי, המסמל אמנם כוח פיזי ונפשי, אך יש בו פגיעות רבה ורגישות. הכוח והחולשה הם עבורי שאלות פתוחות גם לצופה. כתמי חלודה (אותם יצרתי במכוון), הם יצירת תהליך אורגני של התפשטות, פעפוע ונזילה. האמנות שלי ממשיכה את תנועתה או מתנגדת לה.
"ברזל-ארץ נתנה"
טקסט על היצירה
ברזל ללא כותרת
טקסט על היצירה
ברזל צבי
טקסט על היצירה
