שמי רויטל אפרת ישראל – בת 48 אם ל 7 ילדים. ילידת אילת 1977
בעקבות מאורעות התקופה פרצה דרך חזרה אל מחוזות היצירה.
היצירה "לקום מעפרך"
2.40×2.40 מ' (ב 9 חלקים) – טכניקה מעורבת, רישום בעפרון וציור בשמן, על 9 אריחי קרמיקה שבורים.
זהו ציור אחד שמספר סיפור חיים, על תקומה מן העפר ה"דומם", תנועה, ומעוף, קצב ותרועה שבלב. 11 פרוטרטים של אישה אחת. מחול הנפש, מסע של תקומה. מחורבן ושכול, וכאב אל הכרה בעוז הנשמה הרצון והחזון. בתופים ובמחולות, בקצב ובתנועה…'ורקמת לך כנפיים לקום מעפרך'…
"ורקמת לך כנפיים לקום מעפרך' מבטא תקומה של אישה בכחת עצמיים יחודיים לה מאת הבורא. דווקא מתוך המציאות החומרית ביותר, המקום הנמוך והשפל ביותר, אנכי עפר ואפר. מתוך הכרה בעפרי, עצם הקיום הדומם ביותר, את מוצאת קרקע, מקום, לקום ממנו ולסוק מרום.
היצירה נולדה מתוך חוויה של שבר, טשטוש, עמעום, ואיבוד זהות וצלם. מתוך העדר הנשמה, שיעבוד לאפלה. כשנולדה ההכרה בהעדר הנשמה, ההכרה שאינני , ההכרה בחשכה, נולדה התקומה לאורה. כשאדם רואה את החושך, הוא כבר באור. כי אם לא היה אור , לא היה רואה.
ומן המקום הפסיבי, הצופה, נובע המקום הבורא ויוצר. מהמקום שמחכה למושלם הגדול, הכל יכול, שיושיעני, למקום של תושיה. כי ההוא שאני מאמינה בו ומצפה לו שיושיעני, מאמין בי ומצפה לי יותר. מי שצווני "ובחרת בחיים" כי יודע שנטוע בי כח הבוחר! לא עוד חוסר אונים., אני קמה! או שהמציאות משתנה או שהיא משתנה ! בכל אופן.
הנני כאן! רויטל אפרת
הרבה זמן שלא התראנו!
שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!
חברה אהובה, כאישה אל אחותה, הקדישה לי שיר בשעות רוטטות בחיי.
"ואהבת לך"/ע"י רחלי ראובן
ואהבת לך
והודית עלייך יום יום
ושמחת בחלקך
בחלקייך
בחול ימייך,
וידעת לעשות לך מלכויות קטנות
של אישה שבונה לה בית
ועשית לך חדר משלך
ומחשבה משלך
ואותך-עשית לך יותר מכל,
ואהבת לך
כל בוקר מחדש
גם אם את באה מלילה שבור
מכוכבי חושך נופלים,
מבטן ריקה
מיד פושטת רגל,
ודברת עלייך
מלים גדולות של חסד,
גם אם אף פעם לא מסרו לךמלים כאלו,
גם אם דרסו אותך בשקרים עלייך כל השנים,
גם אז-
וזכרת לך
את יופייך היחיד
ושמרת עלייך כמו שאת
ונהגת בך ברכות
ורקמת לך כנפיים לקום מעפרך,
ונתת לך הרבה אור והרבה מים
ושמת עלייך שלט: "פרח מוגן",
ואהבת לך
מבוקר עד בוקר
וידעת מי את
ומי אלוקייך
וחתמת על שלום עם נפשך,
למענך ולמען ילדייך,
ואהבת לך כמוך
אני זוכרת, בעודה קוראת לפני, מלה במלה, נהר של דמעות שותף ושותף, ועוד מלה ועוד שותף, ועוד משפט ועוד שותף, ועוד בית ועוד שותך.
אז החלה להרקם בדמיוני ולפעום בליבי היצירה, 'לקום מעפרך'.
ראיתי אישה, על פנייה, קמה מלמטה מטה, מן העפר והאפר השפל ביותר, מהחומר הגולמי, מהגולם. קמה, קמה, ופורשת כנפיים שרקמה במו כפות ידיה. ומגלה את ליבה ונפשה בארגה לחיים. בתרועת שופרות מריעה- הנני! סיפור חיי עודנו נכתב!
זהו סיפור של תחיית המתים. 'הקיצו ורננו שוכני עפר'- שוכני עפר דווקא. מי ששוכן ונוכח במציאות הממשית שלו, בגוף החומרי.
כבר לא נעדר.
המחזיר נשמות לפגרים מתים דווקא!
המעורר ישנים,
והמקיץ נרדמים,
והמשיח אלמים,
והמתיר אסורים,
והסומך נופלים,
והזוקף כפופים.
לך לבדך אנחנו מודים.
אילו פינו מלא שירה כים,
ולשוננו רנה כהמון גליו,
ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע,
ועינינו מאירות כשמש וכירח,
וידינו פרושות כנשרי שמים,
ורגלינו קלות כאילות.
אין אנו מספיקים להודות לך השם אלוקינו, ולברך את שמך,
על אחת
מאלף אלפי אלפים, ורבי רבבות פעמים,
הטובות נסים ונפלאות שעשית עמנו…
ביצירה זו, בחרתי להשתמש באריחי קרמיקה לבנים עם טקסטורת בטון, שנותרו בחצרי, מריצוף שריצפתי בו את ביתי החרב. אותם שברתי לחתיכות שברים גדולות, והנחתי אותם כפסיפס מצטרפים ומצרפים לידי היצירה כולה. המצע עצמו מסמל עבורי בנייה מתוך ואף החורבן, תקומה מתוך ואף השבר. ומתוך המקום הנחות ביותר, הקרקע, הרצפה, שעליה דורכים ודשים.
בחרתי להרכיב יצירה מ 9 אריחים בגודל 80×80 מ', המצטרפים להתפרס על שטח רחב ידיים של 2.40×2.40 מ'. הגודל הייחודי של העבודה מותיר חותם ונוכחות שאומרת ומכריזה את מציאותה הברורה, הבלתי מתפשרת ובלתי מתנצלת, בביטחון והכרה שראויה לזכות קיומה, ותפיסת מקומה.
על המצע, רשמתי 11 פרוטרטים עצמיים, וכפות רגליים ותנועת ידיים, שכל אחד מהם הינו יצירה בפני עצמה. בחרתי לרשום אותם בעפרון אל מול האלמנטים הסובבים אותה בצבעי שמן. בעפרון מן העפר האפרורי, להדגיש את הפנים המבטאות את הפנימי, השטח האפור, הלא מודע, הנסתר, הגלום והאצור. לעומת המעוף ותנועת השחרור , הצלילים, היופי ותפארת בצבעים חיים, הנובעים ממנה, מהגולם, מהגלום.
השם ברא 10 כחות מוגדרים, 10 תנועות נפש בהם מנהיג את העולמות, הן 10 הספירות הקדושות. להן קדמה הספירה ה 11 שלמעלה מחשבון. היא ספירת הכתר, כח התענוג והרצון. היא שורש ומקור להשתלשלות בריאת העולמות, עד העולם הגשמי התחתון, עד האדם.
כך מכח התענוג והרצון העליון לברוא אדם ללא טעם וסיבה, נובע כח החכמה והבינה והדעת ( הכחות השכליים), כח החסד הגבורה (דין) והתפארת (כחות הרגש), כח הנצח ההוד והיסוד(כחות המעשה), עד כח המלכות , המציאות הממשית , שנבראת יש מאין . הספירה העשירית הנעוצה בדרך דילוג וקפיצה בכתר , כח התענוג.
כל נברא כמהה ומשתוקק לקבל כח מההוא העליון, שלו השלטון והממשלה, ובדברו חי וקיים כל נמצא.
בציור אני מבטאת סדר הפוך. שמגלה שההוא העליון על הכל, חפץ בי, ומפנה לי מקום לאפשר לגלות דווקא את מציאותי הפרטית המוגדרת, האנושית, שלכאורה סותרת את מציאות האין סוף. בגוון שלי, בצליל ריח וצורה שלי.
חדר משלך, ומחשבה משלך. לא של מישהו אחר זר מבחוץ. לא שהכתיבו לך. ומשם, מהחדר שלי, מהמקום מהעפר שלי מודה אני עולה. מגלה שהוא לא רק בלי גבול, אין סוף שמוחק אותי, אלא גם סוף, גם גבול , גם אני. גם מציאותי. מקודשת ומייחדת אליו, מלמטה. מכחות המעשה, מגלה את פעימות הלב לחיים, וכוונות התפילה בנשמתי להיות אחד מתוך המובחנות, מתוך כבוד ויראה, להיות אהבה.
'האדם עולם קטן', 'את העולם נתן בליבם'. סיפורי האישי במבט פרקטלי דומה בדמיון עצמי לסיפור עמי, העם היהודי. חורבן הבית, שבירת החומות, איבוד ההגנה, שריפת ההיכל, כליון הנפש, החל להתרחש הרבה קודם החורבן. צום עשרה בטבת הנו מן הצומות החמורים בהתייחס אליו כראשית ותחילת החורבן, אף שהיה כשנתיים קודם לכן. ולא ארע בו דבר מן החורבן. לא נשרף ההיכל, לא חרבה העיר, ואף לא נבקעו החומות. מלבד דבר אחד שהכריז ננבוכדנצר מלך בבל, המצור, אין יוצא ואין בא, גם לא אוכל ומים.
ובכל זאת מייחסים למצור ראשית ותחילת החורבן.
כל פשט מאורע בחיינו כפי שמתרחש במציאות, נראה שהופיע פתאום. אך באמת קדם לו שורש וסיבה שפעם נלחשה לי בסוד. ומשלא הטטי אוזן לשמוע, את הקריאה הצפונה פנימה, הופיעו משלים ודרושים ואף רמזים בוטים. אילו אקשיב למסר שלוחשת לי הנשמה, למסירות הנפש פנימה. אבחר נכון אבחר בחיים.
הגזרה של נבוכדנצר, מלך בבל, לוחשת ואומרת, אין לך מקום, אין לך זכות קיום. איום, טרור, והפחדה. למה להאמין ? מה לאמר? מה לחשוב ומה לפעול? מי אני ? לסטי?! כובש?! איך אוכיח את עצמי? מה שתרצה , מה שתגיד אתנצל ואתכופף…מה שבטוח בספור הזה אני תכתיב, אני אינני. השיעבוד מתחיל בנשמה.
הגאולה הראשונה ביציאת מצרים, החלה בנקודה מהותית פשוטה, עצם ההכרה של משה בזהות אלוקינו ובזהות העם. עד כה היינו מוטמעים בתוך מערכת שלמה של עבדות במצריים. פרעה הכחיש את אלוקים ונכס לעצמו את היהודים לעבדים.
הגאולה הראשונה ביציאת מצרים, החלה בנקודה מהותית פשוטה, עצם ההכרה בקיום זהותנו ומקומנו כעם. עבד בטל לאדונו ואין לו מציאות משל עצמו, ובכדי לצאת ממצריים משה היה חייב להכריז -'אני עם, ויש לי אלוקים ויש לי זכות על עצמי. יש לי זהות.
חדר משלי…ומחשבה משלי…
כפי שיציאת מיצריים היתה מותנת בהכרה בזהותי, כך חורבן הבית שורשו באיבוד הזהות . וכמו כן חורבן שמחת תורה פ"ד , גם הוא החל הרבה קודם לכן, בטשטוש, עמעום ואובדן הזהות.
אני חושבת שמה שבכוחי וברשותי הוא לגאול את עצמי בנוכחותי יום יום מול מעגלי חיי . ועצם זה מביא אור של גאולה על הכלל.
כוריאוגרפיה של צבע נוגעת בלב ליבה של התקומה והגאולה. הן שלנו כאומה והן של כל איש ואישה. ותקח מרים את התוף בידה, ותצאנה הנשים בתופים ובמחולות. כך ומשום כך יצאנו מן הגלות ! יוצאים מן הגלות קמים מן העפר מהחרפה והבוז, בקצב ובתנועה כל אחת מביאה את הקצב שלה והתנועה שלה . לא של מישהו אחר, שהכתיב לה . התוף שהכינה עוד קודם מבעוד מועד לגאולה. שכבר בתוך הגלות חזתה בנבואתה. שעם הכרה בזהות נולד חזון הגאולה . ובלי חזון הגאולה היינו נשארים אי שם ושוכחים מי אנחנו. כך גם הציור ' 'לקום מעפרך' מדבר על קצב ותנועה.
הבקשה והתפילה שלי עבור הצופה ביצירה, היא, ברכה ונתינת כח, והשראה לכל אחד ואחת, למצוא בתוך עצמו את ההכרה בתעצומות נשמתו שנטע הבורא. ולדעת שזו לא גאווה אנוכית מתנשאת זרה, אלא, מציאות מקודשת ומיוחדת להשם, תענוג ונחת רוח אמיתי!
התחושה שנושאת בתהליך היצירה היא הודיה על שותפות לבריאה. כבוד וזכות הם לי מאת הבורא יתברך, ליצור אותה במו כפות ידי, נפשי, רוחי ונשמתי.
"כוריאוגרפיה של צבע" – תערוכה קבוצתית רחבת היקף
עד תאריך 10.10.25, תציג גלריית WeArt את התערוכה רחבת ההיקף "כוריאוגרפיה של צבע", בשיתוף פסטיבל המחולות ה־37 .
בתערוכה משתתפים 53 אמנים ואמניות מכל רחבי הארץ, המציגים יחד כ־100 יצירות במדיות מגוונות: ציורי שמן ואקריליק, פיסול בברונזה, עץ וזכוכית, צילום, פסיפס, אריגות, קולאז’ים ומיקס מדיה.
ייחודה של התערוכה טמון בחיבור שבין מחול לאמנות חזותית – כיצד ניתן לתרגם את התנועה, את הקצב ואת הרגש של הגוף לרישום, צבע, נפח ותמונה. זוהי חגיגה אמנותית שבה כל יצירה היא פרשנות חדשה למחול.
יצירתה הייחודית של אפרת רויטל ישראל
בתערוכה כוריאוגרפיה של צבע
יצירה מ 9 אריחים בגודל 80×80 מ', המצטרפים להתפרס על שטח רחב ידיים של 2.40×2.40 מ'
WeArt – מרחב של אמנות וקהילה
גלריית WeArt בלב כרמיאל, בהובלתה של האמנית ובעלת הגלריה רונית איציקזון פלדמן, היא בית לאמנות עכשווית. לצד תערוכות ייחודיות, מתקיימים בה סיורים מודרכים, הרצאות אמן, סדנאות יצירה ואירועים קהילתיים, מתוך שאיפה להפוך את האמנות לנגישה וחיה.
פרטי ביקור
- מיקום: גלריית WeArt, רחוב היוצרים 18, כרמיאל
- פתיחה חגיגית: 6 ביוני 2025, שעה 11:00
- נעילה לאחר הערכה של חודשיים בגלל המלחמה עם אירן, עד ה10.10.25
- פרטים נוספים: רונית איציקזון פלדמן – 054-4779211 | info@we-art.co.il | we-art.co.il
