הגעתי לאמנות בהתגנבות דרך הדלת האחורית, ללא השכלה, דרך סקרנות למדע וטבע, במסע אוטודידקטי רחב, כדחף להבנת מקומי ביקום המוזר, היפהפה והמפחיד הזה.
ב2016 אחרי אילוף כלבים וחינוך הגיל הרך התחלתי לשחק בחומרים, שם מצאתי תיקון גדול – בין הנדסה למדע למשחק, יצירה ופוטנציאל. שם זחלתי ממאורת ארנב אחת לבאה, כמו שקפצתי מהרפתקאה לאסון כל חיי, עד שנתקלתי בתצורות ליכטנברג – שבירת חומר ממבודד אל תוך מוליך בהלם חשמלי. אני עובד בעיקר עם עצים מהרחוב, עצמות ועור.
היופי המרהיב של הפרקטלים שנולדו בזרימה הפנטו אותי, אבל כל מה שראיתי באינטרנט היה אנשים שעושים "מה שיוצא – אני מרוצה". אני לעומת זאת, רציתי לאלף את הברק, לרתום אותו למרותי.
וכך התחייבתי להרפתקאה אחת גדולה. כבר כמעט עשור חלף מאז הניסוי הראשון, שהפך לתחביב, שהפך לאובססיה, שהוליד מדיה חדשה ומאיים להפוך למקצוע.
את עבודותי הראשונות הצגתי על קירות פאבים ובתי קפה, בתקופת הגילויים הראשונים בה פיתחתי טכניקת שליטה בהגבלת שטח פעולה. לאחר מכן טיילתי מאתיופיה לדרום אפריקה, ושם עשיתי בארטרים של אומנות עבור שהייה. בתקופה זו פיתחתי הבנה של כיווניות בזרימת דפוסים, והצלחתי באמת לצייר מה שאני רוצה.
לאחר שחזרתי, הצגתי במדרחובים ופסטיבלים, ושם התחלתי ללמוד לשחרר, שכן הכל נהיה מדוייק מדי, ןהאיכות הטבעית של החשמל דעכה. היה צריך להחזיר מידה מה"רצון" שלו, ואפשר לאמר שבשלב זה התחלתי לחפוף על אמנות, ולא רק מלאכה.
אחרי פטירת אמי, ובניית מצבה עבורה בשיטה שלי, למדתי להשתמש בצבע, כמו שהיא תמיד רצתה, ולעשות החלטות ולהמשיך, במקום לחפש שלמות ולהיתקע. אני מאמין שמשם למדתי להשאיר מקום לצופים באינטראקציה עם העבודות.
אני משתדל היום לצייר דברים שמתאימים לטבע הפרקטלי של המדיה כדי לחשמל עבודות בשליטה רכה, חלקית ומאפשרת. כמו אילוף כלבים או חינוך ילדים. לשמחתי, בתופעות בפיזיקה וכימיה, דרך ביולוגיה וגאולוגיה עד קוסמולוגיה וכל שאר הלוגיות שבדרך, בסוף תמיד מוצאים את אותם הפרקטלים, וההשראה – אינסופית.
בימים אלו, כשהשיטה בשלה, אני משתתף ב3 תערוכות בישראל ובמילאנו, ואסיר תודה לwe-art על האמון במדיה חדשה שעוד אין לה נישה מוכרת לסמוך עליה, ועל ההדמנות ללמוד ולהתערבב באחרים, שעכשיו כשאני כותב את המילים הללו אני מגלה שזה השלב ההתפתחותי בו אני נמצא כרגע.
בתערוכת :"כוריאוגרפיה של צבע" נדב מציג 2 עבודות.
"More" – בגודל 90/198
"מדורת השבט" בגודל 80/120.
שתיהן בטכניקת תצורות ליכטנברג וצבעי טקסטיל על עץ ממוחזר.
