במשך היום עובדת מדינה , הנדסאית בניין העוסקת במספרים ובנתונים
מדוייקים,
בזמן הפנוי מגשימה חלום : אמנית רב תחומית היוצרת מתוך תחושה יצירות
אינטואיביות .
היצירה שלי בדרך כלל לא נובעת מתוך הכרח לשבת וליצור אלא מתוך דחף
"דגדוג" בידיים.
האמנות שלי נוצרת מרעיון כללי ערטילאי המתיישב בראש , דמות שחלפה לפני
ברחוב , סיפור שקראתי ,פיסת עץ זרוקה ,חלום שחלמתי המייצרים לי בראש
תמונה או תחושה שמחכה לרגע שתקבל חיים ,כפסל או רקמה.
לעיתים היצירה רקומה ,משולבת בדים ,חומרים שונים או רקומה בסרטי סאטן
מה שיוצר מראה מפוסל.
לעיתים זו יצירה מפוסלת בדאס /בנייר/בפלסטלינה בכל חומר שמצית בי את
הרצון ליצור באותו רגע.
היצירה עבורי היא היא הגשמה ושחרור , היא ניקוי של מחשבה שתוך כדי
עבודה מקבלת גוף.
בתערוכת :"כוריאוגרפיה של צבע" הציגה טלי את יצירתה :"לרקוד, לקוות , לחיות
היצירה בנויה על סיפורה של הד"ר אידית אגר אליו נחשפתי ביום השואה האחרון .
אידית היא ניצולת שואה, רקדנית הבלט של מנגלה , בזכות ריקוד הבלט נתן לה מנגלה לחם וחיים , בזכות הריקוד שרדה את השואה . הריקוד היה עבורה הקצב של החיים , בתוכו נעלמה כדי לשרוד , בזכות התנועה הנפלאה קיבלה במתנה את חייה.
לרקוד, לקוות , לחיות : זו רקמה המתארת רקדנית הרוקדת על / או מניפה גדר תיל =שורות התווים שנרקמו בכוונה מעט זוותיים ולא ישרים, עליהם רקומים תווי המנון התקווה.
