
שמי חנה, נולדתי וגדלתי בקיבוץ בצפון.
הציור היה מאז ומעולם מרחב הנשימה שלי החל מהמחברות בכיתה ועובר לשמן על הקנווס.
השראתי הגיע מכל מה שהתרחש סביבי ובתוכי, כל מה שלא הצלחתי לדבר עלה על הבד בסערה.
זיכרונות הקיבוץ צרובים בליבי מלאי אהבה ומתיקות, וציורי הילדות היו בשבילי עבודה תרפויטית לילדה שהייתי ולילדה שבי. ההשראה הראשונה שלי היית מסלבדור דאלי והמסתורין בסוראליזם משך אותי בדרכי המחפשת את האמת. החומרים בהם אני משתמשת הם שמן אקריליק ומים.
לאחר שחזרתי בתשובה בחרתי לצייר את שאהבה נפשי, ערי הקודש ופורטרטים של רבנים.
היום מציירת הכל ורואה את העומק האינסופי שנמצא בנופים באנשים ובחוויה.
התמונות בהווה מתחברות עם הציורים מהעבר כאשר גם שם נמצאת הצעקה הפנימית לחיים של משמעות.


